אני כותבת לכם מהמלון שלנו בקו פיפי.. אי חלומי בתאילנד.. אני כותבת לכם מטיול הנצחון שלי!

אומרים שהזמן מרפה את כל הפצעים.. לפני חצי שנה כתבתי שהמחלה מטרידה את ראשי כל היום.. כמו מצגת אין סופית שכל הזמן רצה, לאורך הימים השבועות והחודשים שעברו מאז הטיפול האחרון והניתוחים לאט לאט המחשבות מתרחקות.. אני מתחילה לחשוב לא רק על זה אלה גם על זה.. תזכורות קטנות במהלך היום כמו כאב חד בבית השחי או בחירת בגדים או לאחר הקלדה ארוכה במחשב ושכאב מושך לי ביד.. בבוקר עם התרופות.. בדרך כשזה רק אני באוטו, כשהילד שלי מחייך אלי.. בקיצור.. הבנתם את הקטע…בגדול זה מאחורי אבל יוצא שכן, אני עדיין חושבת לפחות איזה מאתיים פעם ביום על העניין…כשסיפרתי את זה לחברה אז היא אמרה לי “על מה את חושבת בדיוק??” אז זו לא מחשבה ספציפית זה אוסף של מחשבות שעולות באוסף של אירועים.. קצת כמו להיות בהריון- את לא חושבת על ההריון משך כל היום אבל הוא מעסיק אותך כל הזמן.

אני יודעת שככל שהזמן יעבור זה ישכח.. או יצא לי לחשוב על זה רק פעם ביום ואז אולי פעם בשבוע.. ואז אולי יצא לי לחשוב על זה עוד פחות.. אני מחכה לזה… מחכה כבר שהראש שלי יתנקה גם הוא מהסרטן.

פה.. בטיול, עם המשפחה שלי בנופים מטריפים וחוויות עוצרות נשימה אני מגלה שפשוט נכנסתי למנהרת הזמן.. פתאום אחרי יום שלם של טיול.. נכנסתי להתקלח וממש הופתעתי לגלות את הציץ שלי.. יו.. שכחתי גם לקחת כדור בבוקר.. יו.. לא חשבתי על הסרטן כל היום!!… כמה משחרר!..

אחרי המקלחת נכנסתי למיטה וסיפרתי לאיש שלי המקסים שכל היום לא חשבתי על המחלה שזה מרגיש כל כך נעים לחזור להרגיש כאילו לא קרה כלום.. שהייתי צריכה את זה כל כך… והוא הניח את הספר ואמר לי..”ממי זה בעבר שלך.. זה מאחוריך!”… והעניים שלי ברגע אחד התמלאו בדמעות של אושר והתרגשות והוא לא ממש הבין מה נסגר איתי.. הסברתי שאני מאושרת..הכי מאושרת שיש…. הכי שמחה שיש לי אותו ואת הבן שלי ואת מה שיש לי.. ונשכבתי על הכתף שלו ועצמתי עניים והרגשתי הכי מאושרת בעולם..

ואז הוא ביקש שאני אזוז כי חם לו

_____________________

במעבורת מפוקט לקו פיפי התיישבו לידנו זוג בנות מישראל והתעצבנו.. מה נסגר איתם? למה לא יוצאים?? מה עם מזגן?? למה התיקים בחוץ?? איזה זין שיורד גשם.. איזה בעסה שהאוכל שלהם חריף ועוד ועוד.. וראיתי את עצמי קצת.. חסרת פרופורציות למה שבאמת חשוב בחיים לפני כמה שנים ובכלל… אני מתענגת על כל טיפת זיעה ואני ממש לא על סמים פה..(חבל שאי אפשר היה להביא אותם איתי לפה באמת) אני פשוט שונה.. מסתכלת על דברים אחרת… תקראו לזה משקפיים וורודות.. חייכתי לבנות… מצטערת בשבילם שהן לא רואות כמה טוב להן!…

________________

אני רוצה להודות להורים המקסימים שלי שאפשרו לנו את הטיול הזה… זה בדיוק אבל בדיוק מה שהייתי צריכה באופן אישי.. מה שאני והאיש שלי היינו צריכים כזוג ומה שאנחנו כמשפחה היינו צריכים…

ולקראת יום כיפור אני רוצה גם לבקש סליחה…הורים שלי יקרים מצטערת על השנה האחרונה.. מצטערת שהדאגתי אותכם כל כך, אני יודעת איך זה מרגיש שהילד שלכם חולה.. מצטערת ששאבתי כל כך הרבה אנרגיות מכולם.. אני יודעת שלכם היה אולי אפילו, יותר קשה ממני.. אני אוהבת אתכם מעומק הלב ומאחלת לכם ולי עוד הרבה הרבה הרבה שנים מאושרת ובריאות.

____________________________

בוקר, יקיצה טבעית, אננס, בגד ים, ים, שמש, צחוק של ילד וסרטנים קטנים על חוף הים!