מצפים ממני שאני ארגיש כימיה עם הרופא שלי… וזה לא ממש קרה.. ואני יודעת שמדברים על המרכז בבלינסון כמקום הכי טוב לעבור בו טיפולים ואני נוטה להסכים…

בכלל במחקרים ראו שנשים שעברו את התקופה בדיכאון ובתחושות קשות ובלי תמיכה לא רק שלא עברו טוב את התקופה אלה שהסרטן חזר להם… מוכח!!

אז חשוב לי מאוד להרגיש בטוחה בדרך, ברופא ובבית החולים שבחרתי כדי להיות מלאת אנרגיות חיוביות ואמונה שאני נותנת לחולרה בראש בצורה הטובה ביותר!

היום שוב הייתי בבלינסון לבדוק מה מצב הבייציות..למעשה בשבוע האחרון אני שם כמעט כל יום עושה בדיקת דם ואוטרסאונד ואז בצהריים מתקשרת אלי האחות ואומרת לי איזה זריקות לעשות.

מחר בבוקר אני שוב שם מוקדם בבוקר ויש מצב שיום ראשון יעשו שאיבה. התהליך נעשה בהרדמה מלאה שואבים את הזקיקים שיצרתי ומארגנים מסיבה קטנה עם הזרע של האיש שלי.. ואז מחכים שיהיה חיבור (היה מתאים להגיד שתהיה כימיה אבל נראה לי שמיציתי את המילה הזו כבר).. אחרי יום יומיים מקווים שכמה שיותר בייציות הופרו ויצרו עוברים (זה לא ממש עוברים אלה מקווים שתהיה חלוקה של תאים.. 8 תאים זה מעולה, שש זה טוב, ארבע לא משהו ושתיים חלש) מקפיאים אותם ומקוווים לטוב!

מאז הגילוי אני מוצאת את עצמי מסתכלת על הסובבים אותי (לא אלו שאני מכירה) ומנסה לקטלג אם יש להם סרטן או היה להם או מכירים מישהו שהיה לו.. אני מוצאת את עצמי עושה חישובים במעלית מלאה נשים לכמה יש או היה או יהיה (אחת משמונה או מתשע??) ואם אני במעלית אז זה בעצם משנה את הסטטיסטיקה.. ומה עם אולם תיאטרון……. בשורה של 40 איש בטח יש איזה 4 שהיה להם סרטן או יהיה להם סרטן .. אני מקווה שמי שקובע את הסטטיסטיקה מלמעלה לפחות יחוס על הסביבה שקרובה אלי… אני כבר בסטטיסטיקה שמור לי עליהם!…

בדיוידוף (המרכז האונקולוגי בבלינסון) הסטטיסטיקה ברורה… אני ממש לא צריכה לחשוב אם יש או אין.. זה דיי ברור..אם מישהו מהחלל החיצון היה נוחת שם הוא בטוח היה מדווח שהאופנה הכי חמה במדינת ישראל היא מטפחות…(ופיאות) שם גם אין ממש יחס מיוחד לזה שיש לי סרטן… לכולם יש – חכי בתור בבקשה!…

כך שהתור שהיה לי לדר שטמר בעשר התחיל באחת עשרה.. הכנתי שאלות מוכנות ואפילו בסתר החלטתי שאני מקליטה אותו (כמובן שהאיש שלי בחוסר טקט אופייני שאל בצעקה אם זה מקליט כבר או שצריך ללחוץ.. בקיצור הרופא קלט אותו והרגיע שזה בסדר מבחינתו)…

הוא ענה לי סוף סוף על מלא שאלות פתוחות שהיו לי.. הוא היה סבלני וברור וסוף סוף התחלתי להרגיש כימיה.. הוא הרגיע אותי והסביר לי את ההבדלים בין הטיפולים השונים ולמעשה לא נשארתי עם שום שאלה פתוחה.

(חוץ מאיזו זריקה שאני אמורה לקחת שמכניסה אותי לגיל הבלות, נשמע רע אני יודעת, היא אמורה לשתק את השחלות שלי בתקווה שככה הן יפגיעו פחות מהטיפולים… אין הוכחה חותכת שזה עוזר אז אני חייבת לברר יותר פרטים ולהחליט)

עכשיו נותר לסמן V על הטיפולים ההורמונליים (שניפחו לי את הבטן) ולהמתין בסבלנות ל17 לחודש… מוזר להגיד אבל אני כבר מחכה שזה יגיע כדי להרגיש שאני מתחילה לטפל בחולרה!..

נראה לי שמתחילה להיות מורגשת באוויר כימיה עם הכימו… אני רגועה יותר שבחרתי נכון. וזה חשוב!

נשיקות ואהבה לכל מי שמגיב וגם למי שלא מגיב אבל מרגיש אותי… זה מאוד מעודד לדעת שיש מישהו שקורא את השטויות שיוצאות לי מהמקלדת!

שבת שלום