היינו אתמול בסרט “התחלה” עם לאונרדו דה קפריו.. הסרט בעצם מספר על רעיון שבזמן חלום ניתן לשתול אינפורמציה או רעיון בראש ולקום איתו בבוקר (כמו שקמים בבוקר מחלום שרבים עם מישהו וממש מרגישים עצבים עליו- בעצם בשינה נשתל לך במוח רעיון וקמים איתו בבוקר)

אז לאונרדו הסרט עושה שימוש ברעיון הזה ובעצם מרדים אנשים יחד איתו ונכנס להם לחלום ומשתיל להם רעיון.. (כמובן שזה ממש הרעיון המופשט של הסרט אני לא רוצה להרוס לאף אחד) אחרי זה הוא משכלל את הרעיון ויורד לרובד נמוך יותר.. כשהחולם בחלום נרדם וחולם חלום.. בקיצור מסובך להסביר אבל לאורך הסרט מאוד קשה לעקוב מתי זה חלום ומתי מציאות..

בחלום בעצם 3 שניות יכולות להעביר סיפור של שעות רבות וכשהם יורדים לרובד נמוך יותר אז שעות יכולות להפוך לימים ושבועות..

בסוף הסרט יצאנו לרחוב והרגשנו שהיינו בתוך חלום לשעתיים…

ואני.. אני רק חשבתי לעצמי איך הייתי רוצה להתעורר מזיעה במיטה שלי ולגלות שהשבועיים האחרונים היו למעשה רק חלום רע!

הייתי בטח קמה ושוטפת פנים.. נושמת עמוק ומסתכלת במראה במקלחת.. נושמת עמוק.. נכנסת חזרה למיטה ומבקשת מהאיש שלי לחבק אותי כמו שאני עושה תמיד כשאני חולמת חלום רע.

הוא בטח היה מסתובב אלי ומניח עלי יד כבדה וממלמל “מה חלמת ממי?” ואני הייתי מספרת לו שחלמתי שיש לי סרטן ושאני צריכה לעבור טיפולים וניתוח ושכל העולם שלי התהפך בשניה אחת… והוא כבר היה עונה לי בנחירה רמה ולאט לאט הייתי נרדמת שוב…

זה היה יכול להיות נהדר לחלום חלום כזה…ואולי בכלל זה רעיון טוב להתייחס לתקופה הזו כחלום שאוטוטו התעורר ממנו.. יש בזה משהו מרגיע… או שלא.. בכל מקרה- זו המציאות שלי כרגע… מישהו מוכן להעיר אותי???