כבר מהאוטו סימסתי לחברה שלי.. אמא של ילד מהגן של הבן שלי שחלתה 3 חודשים אחרי שהבן שלה נולד בסרטן הבלוטות (אוצקינס המנייק)  בלונדינית יפייפיה גבוהה ומהממת ומעל הכל בן אדם עם לב ענק! וזה עוד לפני שהבנתי כמה הוא ענק באמת.

היא הגיעה אלי תוך שעה ביקשתי מכולם חוץ מהאיש שלי לעזוב אותנו קצת..

צריך לראות אותה כדי להבין כמה שהיא נראית כמו מלאך … אצילית ומגוננת..עם עניים הכי מבינות ומילים חכמות שנבחרות בפינצטה…

המילים שלה היו שוות לי כל כך הרבה והעידוד שלה כל כך מעודד כי היא היתה שם והיא יודעת והיא הכי אמיתית שיש… ממש הרגשתי כמו במחול זוגי איך היא מתקדמת צעד וחוזרת אחורה מפחד שאולי אמרה יותר מידי…

אבל אני רציתי לדעת הכל!

היא שאלה אותי מה הכי מפחיד אותי.. ביקשה שאני ההיה אמיתית… הרמתי ראש לכיוון התקרה בתקווה שאם אבטל את הגרביטציה הדמעות ישארו בעניים- זה לא עבד!

בלעתי את הרוק ואמרתי- “אני מפחדת מהקרחת… מפחדת מאיבוד הנשיות… מצלקות.. ”

“מוזר”, היא אמרה, “אומרים באמת שבסרטן השד תמיד זה ככה בהתחלה שמפחדים מהדברים האלה…ופחות ממש מהמחלה”

עברנו פרט פרט… איך עושים פיאה שהיא ממש כמו שיער שלך איך נפרדים ממנה בסוף התהליך.. מה זה אומר כריתה מלאה..מה זה חלקית.. מה עם הפטמות..מה זה כימו… מה זה הקרנות… השלכות.. איזה תופעות… הכל רציתי לדעת וכל מילה שלה שתיתי וכל מילה הרגיעה והלחיצה אותי באותה מידה..

לא יכולתי לבקש חברה לסרטן יותר טובה ממנה.

כמה עדינות וחוזק בבן אדם אחד.

(היא הבטיחה אגב שהרבה מזה ידבק גם בי בסוף התהליך)

חוץ בכל אלו היא בעיקר דיברה איתי על המסע הנפשי שאני עתידה לעבור… שזה נורא אבל לא כזה נורא כמו שזה נראה מהצד תמיד.. שאני אצא מחוזקת וטובה יותר אחרי הכל ובעיקר שחשיבה חיובית עוזרת מאוד בכל התהליך.

“את נכנסת למלחמה עכשיו ואת מנצחת בטוח כי יש לך חיילים וצבא וכוחות על… אבל יש מלחמה ויהיו רגעים שיהיו נפילות אבל יש מי שיחזיק אותך..”

רגע לפני שהיא עזבה אותי הגיעה זר ענקי מחברה שהבטיחה שהיא שם בשבילי… ואחותי נכנסה עם ארוחת צהריים שתספיק ל5 אנשים בדיוק ..

הרגשתי שהיא צודקת… אין לי ברירה…זה מה שיש לי ועם זה ננצח קשה ככל שזה יהיה!

מתחילים במלחמה!