לפני שבועיים בביקור שגרתי אצל רופאת נשים כבר עמדתי בדלת וביקשתי הפנייה תמימה.. אני מרגישה כבר איזה שנה משהו בשד ימין.. נכון שהרופא הקודם שלי בדק אבל אולי בכל זאת שיהיה… היא נתנה!

קבעתי תור לרביעי שעבר, הכירוג שלי מישש ואני בשניות אדומה כי היה קר והוא בטח חשב שאני מתרגשת ממנו…:)

הוא אמר שהוא לא מודאג אבל הוא רוצה שאני יעשה אולטרסאונד… קבעתי ליום שישי… (יש לי קומבינות..:))

אחרי המתנה ארוכה בחוץ נכנסתי.. התפשטתי… נשכבתי ושוב הן עומדות… (מדוע לא מחממים את הנוזל הזה של האולטרסאונד אני לא מבינה…)…

הוא סיים… ובעודי שם הוא חייג לרופא שלי.. “מיכל פה אצלי.. הגוש שהרגשת נראה כמו…..(מילה קשה לביטוי) עם קצוות… (עוד אחת לא ברורה) ומסביב….(אחת אחרונה)…

אני רוצה שתראה אותה דחוף הוא ביקש.

חום הציף לי בשניות את כל הגוף- טוב עכשיו הם לפחות לא עומדות!….

הוא קיבל אותי מיד… ואני עדיין בהכחשה – גם כשקיבלתי הפניה דחופה לממוגרפיה לא התרגשתי… (טוב אולי רק קצת אבל עוד לא ממש הראתי). זה היה יום שישי והיה לי חשוב להספיק לארוחת בוקר עם אחותי.. למי יש זמן לדאוג!

ראשון בבוקר אני, האיש שלי והאמא הכי אמא שלי בממוגרפיה- ממתינה שוב (למה אין עיתונים ומגזינים במחלקת שד???) נכנסת מתפשטת ואחות עם 10 ציפורניים מלאכותיות מותחת לי את השד קדימה ומועכת בעזרת מכשיר הממוגרפיה חזק חזק… (לא ידעתי שיש לשד שלי יכולות כאלו)

“רק 4 צילומים היא אומרת שתיים על כל צד נתחיל עם שמאל ונעבור לימין”

בצילום השביעי התחלתי להלחץ ממש- אני נושמת עמוק ומנסה לשכנע את עצמי שזה הליך רגיל וקבוע… מנסה לבלוע את הדמעות שעולות ולהרגיע את הלחץ כשציץ אחד תקוע לי במכשיר .. יד אחת מונחת למעלה בזיוות בלתי אפשרית והראש מופנה שמאלה ב95 מעלות.

תמתיני בחוץ הציפורנית מבקשת ואני מסדירה נשימה ויוצאת.

האיש המקסים שלי יושב עם הציפורניים בפה בתנוחה הכל כך אופיינית שלו ואמא שלי מרימים אלי מבט – אני מחייכת ומחפשת משהו אחר להסתכל עליו שלא יפרצו הדמעות.

הם רוצים לעשות בדיקה נוספת- אולטראסאונד נוסף- המזכירה מסתכלת עלי.. אני עליה- נראה שהיא כבר יודעת… אני נכנסת לחדר ארבע מתפשטת נשכבת… שוב החומר הקר… שוב פטמות עומדות במבוכה….

תראי, היא אומרת לי, זה לא נראה טוב. אני רוצה לעשות בדיקה נוספת. “מה זאת אומרת לא נראה טוב?” אני שואלת. היא עונה ביובש – יש לך גוש בגודל שתי סנטימטר וסביבו הסתיידויות בגודל 7-8 ס”מ. אני לא אוהבת את המבנה שלו היא מוסיפה (כאילו מדובר על דוגמן הבית של פוקס).

היא מתחילה להסביר על הבדיקה ואני רק שומעת מילים בין לבין… ביופסיה… הרדמה… בלוטה… דחוף… האיש שלי מסתכל עלי בעניים מודאגות…. אני מסתכלת חזרה בעניים אטומות… זה לא קורה לי… זה לא יכול להיות… זה חלום רע… אני עוצמת עניים וצועקת פנימה:

ת ת ע ו ר ר י……

פוקחת אותם- אני עוד שם… זה לא חלום… זה סיוט ואני פשוט לא מצליחה להתעורר ממנו!

פאק!